יום שני, 29 בנובמבר 2010

תלמידי קבוצת העיתונאים מכפר קאסם נפגשו היום עם הצלם עמאר יונס








התלמידים למדו שיעור בסיסי באמנות הצילום. היה שיעור מרתק, בו הציג הצלם תמונות משלו והתלמידים למדו דרכן על עקרונות הצילום והטכניקות השונות. לא היה לנו מקרן ומסך הקרנה (טעות שלי שכחתי להשאיל ממטח) ואז הפעלנו את היצירתיות והשתמשנו בכסא. דווקא לא הפריע לתלמידים. הצלם נענה בחיוב לבקשת התלמידים ויבוא לעוד הרצאה לפני שיצטרף למפגש המשותף עם תלמידי גני תקווה. עד לפני ההסבר שקבלנו מעמאר לא ידעתי מה זה צילום ולמה זה מושך הרבה אנשים. מהרצאה אחת הבנתי עד כמה עולם הצילום יפה ומרתק. כל תמונה היה לה סיפור משלה. כל תמונה היה בה שימוש בטכניקת צילום אחת או יותר שנותנות אפקט שונה והשפעה שונה על הצופה בהם. מצרפת תמונות שצילמתי(כמובן שבתמונות האלו עדיין לא הפנמתי את דרכי הצילום שלמדתי היום).

יום שבת, 27 בנובמבר 2010

"נפגעי חרדה" ועוד


לא כתבתי כאן למעלה מחודשיים.. היו אלה חודשיים מאוד קדחתניים מבחינת צוות אזרחות במטח..

השקנו ב- 27 באוקטובר את התכנית "חיים משותפים". בעקבות תהליך מיון ממושך, 100 מורים הצטרפו לשלוש קבוצות (ת"א, חדרה ויגור). בקורסים שלושה רבדים: ידע, פדגוגיה ודיאלוג.

המשכנו לעבוד על הסידרה "סוויטש" ולפתח חומרי למידה לתלמידים ולמורים. גם זכינו לפרסום מפרגן בעיתון הארץ (וגם באנגלית)..

אחד הנושאים שעלו בשיחות עם המורים בראיונות הוא ההתבטאויות הגזעניות של התלמידים היהודים. כאשר ניסינו לנתח ממה ההחמרה הזו נובעת, אחת התשובות היתה "זה בגלל הפחד".

חשבתי על זה שוב השבוע בעקבות צפייה בהצגה "נפגעי חרדה". הצגה שנונה ומצחיקה עד מאוד למרות שהיא סאטירה נוקבת ביותר.

הישראלים היהודים מפחדים כל הזמן. מהאיום האיראני, מהטרור הפלסטיני, מהחמאס, מהאנטישמיות, מהחרם נגד ישראל ומכל מבקרי ישראל באשר הם ..הישראלים הערבים גם מפחדים: מהגזענות, מהצעות החוק הממשלתיות האנטי ערביות, מאיום הערברתם לריבונות פלסטינית..


הפחד משתק.. בתכנית "חיים משותפים" אנחנו מנסים את הדיאלוג.