במסגרת עבודתי באתר מקום מכאן - אתר לבני נוער יהודים וערבים, אני נפגשת עם בני נוער, ועם חלק מהם גם באופן קבוע. אני נהנית להיפגש איתם, להעלות נושאים ודילמות לדיון ולשמוע את דעתם.
אבל, שמתי לב לזה שקשה להם לשמוע ביקורת מכל סוג על המדינה. לדוגמה, דיברתי איתם על חברה אזרחית ועל כך שבישראל יש יותר עמותות ופחות התארגנות אזרחית, בנסיון לשנות דברים. דיברתי, למשל, על חרם צרכנים במקרה של עליית מחירים לעומת ריבוי עמותות שמחלקות מזון, וראיתי שקשה להם לשמוע אפילו ביקורת כזאת, שאין לה כל קשר לפוליטיקה.
מובן שאם מדובר בנושאים יותר שנויים במחלוקת ופוליטיים, קשה להם יותר להסתכל על המציאות בצורה מורכבת וביקורתית.
חשבתי על כך (גם המורה שלהם העלתה את הנקודה הזאת) שחשוב להם מאוד בגיל הזה להרגיש שייכות למדינה, ובגלל גילם הצעיר יש להם נטייה לחלק את העולם לשחור ולבן, טוב ורע, אנחנו והם, והם לא מעוניינים לזעזע את תחושת השייכות והגאווה במדינה (למרות שלאורך ההיסטוריה מהפכות חברתיות, מרד, ושינויים, התרחשו דווקא אצל צעירים... מה קורה כאן?)
מצד אחד, אני יכולה להבין את זה, אך גם מאוד חשוב לי לפתח את החשיבה הביקורתית שלהם, ולהראות להם עוד זוויות של המציאות. אני חושבת הרבה על הנושא הזה והדרך לדון בנושאים שהם מאוד רגישים בימים אלה.
אשמח לקבל רעיונות
חשבתי על כך (גם המורה שלהם העלתה את הנקודה הזאת) שחשוב להם מאוד בגיל הזה להרגיש שייכות למדינה, ובגלל גילם הצעיר יש להם נטייה לחלק את העולם לשחור ולבן, טוב ורע, אנחנו והם, והם לא מעוניינים לזעזע את תחושת השייכות והגאווה במדינה (למרות שלאורך ההיסטוריה מהפכות חברתיות, מרד, ושינויים, התרחשו דווקא אצל צעירים... מה קורה כאן?)
מצד אחד, אני יכולה להבין את זה, אך גם מאוד חשוב לי לפתח את החשיבה הביקורתית שלהם, ולהראות להם עוד זוויות של המציאות. אני חושבת הרבה על הנושא הזה והדרך לדון בנושאים שהם מאוד רגישים בימים אלה.
אשמח לקבל רעיונות
נועה שפירא
