היום נפגשתי עם קיוית, מורה דתייה לתקשורת בבית ספר חילוני בגן יבנה. קיוית הזהירה אותי ואמרה שיש להם התנגדות לכתיבה בעיתון "עם ערבים", זה מאוד מפריע לה ומפתיע אותה ולדבריה הם מאוד לא רב-תרבותיים. דיברנו לפני המפגש והיא סיפרה שהתגוררה בעבר בהנחלות, הכירה ערבים וגם היום יש לה חברה מוסלמית. בעיניה ההיכרות והמפגש חשובים.
אמרתי לה שמבחינתי זה ממש מאיר עיניים, כי יש לי דעות קדומות; חשבתי שדתיים, ובעיקר כאלה שגרים בהתנחלויות, לא בדיוק בעד הידברות והיכרות...
המפגש עם התלמידים היה באמת טעון ונשמעו שם דברים כמו - למה הם ערבים, למה צריך את זה? למה בערבית? אני לא רוצה שיתרגמו לערבית.
לא יצא לי להיתקל בכזאת התנגדות חריפה עד עכשיו, אבל החלטתי לספר להם על הדעות הקדומות שלי; אני שגדלתי בבית מאוד חילוני ובעיר חילונית, לא הכרתי דתיים והייתי בטוחה שהם אנטי דמוקרטיים, סגורים ושמרנים. כשהתחלתי להכיר דתיים גיליתי שהם יכולים להיות מאוד פתוחים, פלורליסטים וגם מחנכים לזכויות אדם ודמוקרטיה.
הדעות הקדומות שלי נבעו מזה שלא הכרתי כמעט דתיים. כשלא מכירים נוצרים הדעות הקדומות והסטריאוטיפים.
הרגשתי שאצל חלקם זה הזיז משהו, אצל אחרים לא, אבל אני מודה שגם אני עברתי תהליך וגיליתי שיש לי לא מעט דעות קדומות בעצמי...
כתבה נועה שפירא
3 תגובות:
שלום לכולם
אני אכן מסכימה עם נועה ואני חושת שכל מפגש שלנו עם האחר מסיר עוד שכבה של סטיגמה.
אני בטוחה שגם תלמידיי לאט לאט בסופו של דבר יסירו את שכבות הסטיגמה, בהתחלה היה להם מאוד מאוד קשה לקבל את העובדה שמורה דתיה מלמדת אותם תקשורת (מה היא מבינה בכלל...) והיום אני מחוברת אליהם מאוד והם מאוד מעריכים אותי ואת העבודה. כך שאסור להתייאש ותמיד תמיד צריך להראות להם דוגמא אישית.
כאן המקום אולי להודות לנועה על המאמצים להגיע לבית סיפרינו ולהיפגש עם התלמידים.
קיוית
המפגש איתך מאוד מיוחד בעיניי. אני מקווה שהמאמצים שלנו לקרב ולהתגבר על סטיגמות אולי ישפיעו... הלוואי
הוסף רשומת תגובה