מרים דרמוני שרביט
יום שלישי, שעות אחר הצהריים. שיר, רננה, מירי, עוזיה, שלומית ועדי התכנסו להם בבית מדרש "באר" בסוף יום עמוס של עזרה לתלמידים מתקשים בבתי הספר העיר.
הן בנות 20 וקצת ואת השירות הצבאי שילבו בשנת לימוד והתנדבות בירוחם לפני השירות. בצבא הן שירתו כמורות חיילות במחו"ה אלון. הן לימדו עברית חיילים עולים, דרוזים או בדואים, עזרו לחיילים להשלים בגרות באזרחות או גיאוגרפיה או לימדו מורשת וציונות חיילים שביקשו להתגייר תוך כדי שירות.
כעת חזרו ל"באר" לחצי שנה של התנדבות בירוחם. הן שמחות על העשייה השקטה שלהן. חשות סיפוק ושמחה על זה שהן עזרו בחלקת האל הקטנה שלהן. באתי לדבר איתן על אקטיביזם חברתי וכולן הקשיבו בנימוס אך אמרו: "אנחנו לא אקטיביסטיות". חשבתי לתומי שאם הן לא אקטיביסטיות אז מי כן? במהלך שלוש השנים האחרונות הן פעלו במרץ ובהשקעה אין סופית לתקן עוולות חברתיות ולהעניק דעת והשכלה לצעירים שסיכוייהם קלושים.
תוך כדי המפגש והצפייה בסרטונים אקטיביסטים, רננה סיפרה על אירוע קטן בסניף הדואר של ירוחם. היא חיכתה בתור. ליד האשנב עולה מרוסיה שעברית שבורה בפיו נאבק עם הפקידה ולא הבין מה עליו לעשות עם טפסים של עמידר שבידיו. הפקידה שאגה עליו והוא התבונן בה מיואש. אחריו המתינה אישה בדואית, אחריה חייל ממוצא אתיופי ורננה. לפתע נפתחה הדלת ובחורה ירוחמית מטופחת נכנסה לרגע, נאנחה ואמרה: "איזה ריח יש כאן!" ויצאה.
זה היה סיפור קטן על מפגש בין אנשים שבדרך כלל לא נפגשים. אולי ייצא ממנו סרטון חברתי. המשך יבוא.
הן בנות 20 וקצת ואת השירות הצבאי שילבו בשנת לימוד והתנדבות בירוחם לפני השירות. בצבא הן שירתו כמורות חיילות במחו"ה אלון. הן לימדו עברית חיילים עולים, דרוזים או בדואים, עזרו לחיילים להשלים בגרות באזרחות או גיאוגרפיה או לימדו מורשת וציונות חיילים שביקשו להתגייר תוך כדי שירות.
כעת חזרו ל"באר" לחצי שנה של התנדבות בירוחם. הן שמחות על העשייה השקטה שלהן. חשות סיפוק ושמחה על זה שהן עזרו בחלקת האל הקטנה שלהן. באתי לדבר איתן על אקטיביזם חברתי וכולן הקשיבו בנימוס אך אמרו: "אנחנו לא אקטיביסטיות". חשבתי לתומי שאם הן לא אקטיביסטיות אז מי כן? במהלך שלוש השנים האחרונות הן פעלו במרץ ובהשקעה אין סופית לתקן עוולות חברתיות ולהעניק דעת והשכלה לצעירים שסיכוייהם קלושים.
תוך כדי המפגש והצפייה בסרטונים אקטיביסטים, רננה סיפרה על אירוע קטן בסניף הדואר של ירוחם. היא חיכתה בתור. ליד האשנב עולה מרוסיה שעברית שבורה בפיו נאבק עם הפקידה ולא הבין מה עליו לעשות עם טפסים של עמידר שבידיו. הפקידה שאגה עליו והוא התבונן בה מיואש. אחריו המתינה אישה בדואית, אחריה חייל ממוצא אתיופי ורננה. לפתע נפתחה הדלת ובחורה ירוחמית מטופחת נכנסה לרגע, נאנחה ואמרה: "איזה ריח יש כאן!" ויצאה.
זה היה סיפור קטן על מפגש בין אנשים שבדרך כלל לא נפגשים. אולי ייצא ממנו סרטון חברתי. המשך יבוא.
תגובה 1:
בתור תושבת ירוחם אני רוצה לומר שהפקידות בסניף הדואר אדיבות וחביבות.
זהו סניף מהסוג הישן (גם לא שופץ לאחרונה :-) )
הוסף רשומת תגובה